החלטה בתיק ע"פ 9043/12

           בפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הקנס והפיצוי שנגזרו על המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 3242-07-11, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה. הבקשה מעלה גם את השאלה האם קיימת חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מעין זו.

רקע

1.        ביום 1.11.12 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע תשלומי הקנס והפיצוי שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 3242-07-11 (כב' השופטת ד' סלע) ביום 1.11.12, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקש לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין. בהחלטתי מיום 1.1.13 דחיתי את הבקשה, וזאת בהתבסס על טיעוניהם המפורטים של המערער והמשיבה בכתב וללא דיון במעמד הצדדים. ביום 6.1.13 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 1.1.13 עקב אי קיום דיון בנוכחות הצדדים. בהחלטתי מיום 8.1.13 נעתרתי לבקשתו האחרונה של המבקש, והדיון בבקשה לעיכוב ביצוע התקיים לפניי ביום 23.1.13. בדיון טענו הצדדים לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע העונש, אך העלו את טענותיהם גם בנוגע לצורך לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי בנוכחות הצדדים.

טענות הצדדים

2.        באשר לבקשה לעיכוב ביצוע העונשים שנגזרו על המבקש, טען בא-כוחו כי המשיבה מושתקת מלהתנגד לעיכוב ביצוע העונשים הכספיים, וזאת מכיוון שלא התבקש על-ידה להטיל עונשים אלה על המבקש בהליך בבית המשפט המחוזי. עוד ציין בא-כוח המבקש את דברי המתלונן בעדותו בבית המשפט המחוזי, לפיהם משקיבל פיצוי משותפו של המבקש "העניין מבחינתו סגור". לעניין סיכויי הערעור הבהיר הסנגור כי העניין של מרשו מעלה שאלה משפטית נכבדה הנוגעת להרשעתו של המבקש בעבירה שונה ונוספת, כאשר העבירה העיקרית בה הורשע שונה מהעבירה העיקרית בה הורשע המבצע העיקרי. לעניין מאזן הנוחות, מטיעונו של בא-כוח המבקש עולה כי אין למרשו כל קושי כלכלי המונע ממנו לעמוד בעונשים הכספיים שהושתו עליו, ואילו הסיבה שבשלה הוגשה הבקשה גלומה בקושי הצפוי לו בגביית הכספים מהמתלונן אם ערעורו יתקבל. מאחר שאף התשלומים שהמבקש משלם כקנס מועברים קודם לכל, על-פי דין, למתלונן בתור פיצויים, הקושי האמור רלוונטי, כך לטענת המבקש, אף לגבי התשלומים המשולמים כקנס. 

3.        בא-כוח המשיבה טען בדיון כי במצב כגון דא, כאשר אף צד - לא המתלונן ולא המבקש - אינם טוענים לקושי כלכלי, ברירת המחדל, לפי הלכה פסוקה, היא לקיים את פסק הדין. בנוסף נטען כי היות שהמתלונן אינו זקוק לכסף, מתאיין החשש לכך שהכסף לא יושב אל המבקש אם ערעורו יתקבל. באשר לסיכויי הערעור נטען כי טענתו המשפטית של המבקש נדונה והופרכה בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

4.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי להותיר את החלטתי מיום 1.1.13 על כנה. אכן, כאשר אין בפי המבקש לעכב ביצוע עונשים כספיים טענה מבוססת המתייחסת לקושי כלכלי משמעותי, אין סיבה לעכב את ביצוע העונש (ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (27.12.2001)). יוער בהקשר זה כי טענת המבקש, לפיה גביית כספי הפיצויים בחזרה מהמתלונן במקרה שערעורו של המבקש יתקבל צפויה להיתקל בקשיים, אינה מבוססת על תשתית ראייתית כלשהי, וממילא אין בידי לקבלה. בנוסף, יש לדחות את טענת בא-כוח המבקש, לפיה המשיבה מושתקת מלהתנגד לעיכוב ביצוע עונש שלא התבקש על-ידה בערכאה הדיונית. הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתבסס על רציונלים שונים מאלה המונחים בבסיס הדיון בענישה הראויה, ומשכך אין כל קושי בכך שהמשיבה תתנגד לעיכוב ביצוע של עונש שונה מזה שביקשה להטיל, לא כל שכן כאשר בסופו של יום הוטל על המבקש עונש פחות חמור מזה שביקשה המשיבה. במצב דברים זה לא מצאתי מקום להתייחס לסיכויי הערעור. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחית.

סוגיית הצורך לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי במעמד הצדדים

5.        על אף שנעתרתי לבקשה לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשת המדינה ולהתייחס לשאלת הצורך לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש כספי בנוכחות הצדדים. שני הצדדים מסכימים כי ההלכה, נכון להיום, לעניין זה נקבעה בע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (31.12.07) (להלן: ענייןאלטורי). בפסק דין זה עסק בית המשפט באפשרות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש של פסילת רישיון הנהיגה מבלי לקיים דיון בפני הצדדים. המסקנה אליה הגיע השופטא' רובינשטיין, אליו הצטרפו השופט א' לוי והשופטת א' חיות, הייתה כי "ניתוח מערך הסמכויות והזכויות בדין הקיים מביא לבסוף למסקנה, שכל עוד לא תוקן החוק, אין מנוס מהותרת המצב הקיים, המחייב דיון על פה בבקשת העיכוב, על כנו" (פס' ז(4) לפסק הדין). הנדבך הרלוונטי לענייננו בפסק דינו של בית המשפט בעניין אלטורי הוא לשונו של ס' 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החוק). סעיף זה קובע כדלהלן:

6.        התשובה לשאלה אם ס' 126 לחוק חל על הליכי ביניים המתנהלים בערכאת ערעור, כגון בקשה לעיכוב ביצוע עונש, אינה ברורה, שכן סעיף זה מופיע בפרק ה' לחוק העוסק ב"הליכי המשפט", דהיינו בסדרי דין בערכאה הראשונה, להבדיל מפרק ו' העוסק בהליכי ערעור. הסברה כי ס' 126 לחוק אינו מתייחס להליכי ערעור אף מתחזקת נוכח קיומו של ס' 208 לחוק, שמסדיר את עניין נוכחות הצדדים בדיון בערעור דווקא, לפיו:

            גם לשאלה אם סעיף 208 לחוק חל על הליכי ביניים בערעור אין תשובה נהירה. מחד גיסא, ניתן לומר, בהסתמך על לשון הסעיף, שהוא מתייחס אך לדיון בערעור לגופו, ואילו באשר להליכי ביניים הנידונים בערכאת הערעור חל הכלל "מכלל הן אתה שומע לאו". מאידך גיסא, אין זה מובן מאליו כי ניתן לשלול מאדם העומד לדין פלילי זכויות דיוניות, אף אם המקור היחיד לקיומן של זכויות אלה הוא נוהג, על סמך היסק בדרך של הסדר שלילי גרידא.

7.        השאלות בנוגע להיקף תחולתם של הסעיפים 126 ו-208 הטרידו את בית משפט זה הן לפני שניתן פסק הדין בעניין אלטורי והן לאחר מכן. כך, בע"פ 6806/06גלרמן נ' מדינת ישראל (14.9.06) (להלן: עניין גלרמן), שניתן לפני הלכת אלטורי, שאלות אלו הושארו בצריך עיון: